צורות מופשטות משמשות מטפורות סובייקטיביות תצלומיה של מלכה ענבל

by M.Inbal · April 30, 2013

, גם אמנים העוסקים במופשט אינם יכולים למנוע את חדירת חוויותיהם הרגשיות לעבודתם, אין טעם להכחיש זאת. המופשט הפוסט-מודרני , בכל מדיה , כולל הודאה בכך שמבנים בלתי אובייקטיביים יכולים לשאת משמעויות סמויות, מעבר לתוכנם הפורמאלי והמיידי.  עניין זה מובלט היטב על ידי תצלומיה של מלכה ענבל, המוצגים בגלריה אגורה בחוב 25 מערב מס. 530, מיום 14 באפריל עד 5 במאי (קבלת פנים תיערך ביום ה’, 16 באפריל משעה 6 עד שעה 8 אחה”צ (.

“התגייסתי לצבא בסוף מלחמת 1973, כאשר גופות הנופלים הובאו משדה הקרב לקבורה ,” נזכרת ענבל, אזרחית ישראלית ילידת רומניה . “אחד מתפקידי החיילות היה להתלוות  אל משפחות הנופלים בהלוויות ולהניח זרי פרחים על הקברים. כל כך הרבה עצב וטרגדיה… כל כך רחוק מתהילה …” אולם תחושת האמפתיה העמוקה של ענבל לא הפכה אותה לאמנות ריאליסטית-חברתית המקדישה את עצמה לתיאור עוולות וסבל אנושי בסגנון של אמנים פיגורטיביים כגון בן שאהן ולנארד בסקין. גישתה שונה: באופן המזכיר את גישתו המרומזת של אקספרסיוניסט   מופשט, היא הופכת מגוון נרחב של רגשות לגבי כפיה דתית, אלימות ואובדן

משבר ההזדקנות, יחסים רומנטיים ובעיות הורות, ומציגה אותם באמצעות הכלי החזותי של צורה וצבע טהורים
בכך שייכת ענבל למסורת של צלמי האוונגרד ההרפתקנים, החל מאלווין לנגדון קובורן, אשר הושפע על ידי תנועת “המערבלות” (ווטיסיזם ) בתחילת המאה העשרים, ועד

למחדשים עכשוויים בצילום כגון דויד סטיבנסון ואדם פוס , החוקרים תחומים אסטטיים אשר בעבר נחשבו לנחלתו הבלעדית של הציור. אולם מה שענבל מביאה לתווך זה הוא חוש ייחודי משלה , של תנועה קינטית בדמויות מצולמות , המזכיר את הישגו של מרסל דושאן בציורו המפורסם “עירומה יורדת במדרגות “.
למעשה, הן קנה המידה הגדול (1 x 1 מטר) והן הצבעים הקורנים והעזים בסדרה שענבל מכנה “תעתועי בדים ” יוצרים רושם הדומה יותר לציורים מופשטים מאשר לרוב התצלומים, ובכך מוצבת לבטח עבודתה בסיווג העכשווי המכונה “צילום ציורי.” האופן שבו היא יוצרת צורות צבעוניות כנגד רקע שחור ניתן להשוואה לכוריאוגרף המעורר על ידי תנועת גופות הרקדנים רגשות רבים בצופים על ידי הבעות שונות , החל מהעליזות ועד הנוגות .
“אריגי אורגנזה נבחרו משום שהם יוצרים צורות ועל ידי תאורה מתקרבים למראה גבישי” כך מסבירה האמנית באופן פיוטי את הטכניקה שלה. “צבעים וצורות מפעפעים מאחורי האסטטיקה המצעפת את המחאה .” אולם בדיוק כמו שלדעת שציירשהשתמש בצבע שמן על בד ליצירת תמונה מסוימת אינה מפחיתה את עוצמת התמונהכך גם כשענבל מגלה את סודותיה הטכניים אינה פוגעת בשום אופן במסתורין של דימוייה. להיפך, אנו משתאים עוד יותר ליכולתה להעניק משמעות סובייקטיבית כה רבה ליצור .קסם כה רב ולעורר תחושת יופי בלתי חולפת באמצעים כה פשוטים לכאורה

 ביירון קולמן

כתבת ביקורת בניו-יורק